אישה עם זנב
אישה עם זנב
רפי פרץ
תערוכת רישומים לפני חתונה
אוצר: דניאל כהנא-לוינזון
בית האמנים ע"ש זריצקי ת"א / נובמבר 2006
האמן רפי פרץ, מציג בתערוכה זו סידרת רישומים שנעשתה בין השנים 1997-8 ומוצגת כאן לראשונה.
סדרת העבודות מציגה רישומים ברפידוגרף (טוש רישום דק) המתארים סיפור של מערכת יחסים בין גבר לאישה. סידרת הרישומים מציגה סיפור אהבה מסורתי המקובל בחברה, אך בכפיפה אחת מציגה גם את הקשיים שבמודל : את העליות והמורדות ביחסים הזוגיים, את המורכבות בחיים המשותפים ואת השיגרה היומיומית המתחרה בשאיפה למימוש העצמי.
אהבה גדולה היא שמובילה את רוב הזוגות החיים בישראל אל מוסד הזוגיות, בדרך כלל עם ידיעה על מודל אחד. בבסיסו של המודל נמצאת ההנחה - שכל נער ונערה יקיימו את ברית הנישואין, ממש לפי אותה מסורת בה הלכו הוריהם והורי הוריהם. במציאות החיים האמיתיים, לאחר כריתת הברית, מעטים הם שמקיימים במלואו את המודל הכל כך שגור בפי החברה המערבית - להיות שותפים. באין מודלים אחרים אליהם אפשר לפנות ולשאוב כוח, נוצר מצב בו המבקשים מסגרת, מקבלים דרך ללא מוצא.
קבוצת הרישומים הראשונה מתארת את חווית ההתאהבות וההיסחפות, את פרץ רגשות האושר המציפים את הזוג כשהוא נמצא ברקיע וחוגג את אהבתו. באחד הרישומים רואים זוג נאהבים עפים זה לקראת זו, כשכל התמרון מטרתו היא איחוד בנשיקה והעברה של אהבה. הסיפור ממשיך ואנו עוקבים אחר הזוג המנהל דיאלוג בו האישה מבקשת למסד את היחסים והגבר נרתע, הוא אינו יודע אם בא זמנו להתאחד ולהכנס למסגרת, האישה מצידה משוחחת אל ליבו ומנסה לקרב ביניהם אך הוא נסגר.
רפי פרץ / אישה עם זנב
על התחושה הזאת נזכר רפי ומספר :
"הייתה לי פנטזיה שבמערכת יחסים בין גבר ואישה אוכל לעוף בשמיים, לאהוב, לעוף. עם זאת הרגשתי שאני מסתיר משהו, הייתי חנוק, מסתתר במסיכה – כאילו יש צעקה בפנים שרוצה לצאת. הייתי מתוסכל, הרגשתי מאויים..."
בסצינות הבאות הזוג נמצא ביחד אך הם מדברים בעודם אוחזים במסיכות הנישאות מעל ראשיהם והן המספקות להם את התירוץ להסתיר את רגשותיהם ולהציג רגש מזוייף. האישה אינה מבינה כיצד זה לפני זמן לא רב, הם עוד רקדו ורגשותיהם היו משותפים וכעת היא מוצאת עצמה מתוסכלת ומתחננת לתשובות. הגבר שלה הולך ומתרחק ממנה, סודותיו עימו והוא אינו מסגיר את רחשי ליבו, והיא נותרת לבדה. עוד ניסיון אחרון והיא מנסה בכל כוחה ומטפסת עליו אך כאשר גם מחווה אינה משנה את המצב היא בועטת בו בשובל שימלתה המתפקד כזנב ענקי.
ה"זנב" כפי שקראתי לשובל שימלתה, סימליותו כפולה, מחד הוא מרמז לשובל שימלת החתונה המאיימת על הגבר וככל שהסיפור מתפתח אנו רואים כי "הזנב" מקבל עצמאות והופך לפעיל ומבטא את רצונותיה של האישה, מאידך הופך "הזנב" לסמל פאלי ענק מימדים המתרומם, מתארך ומתקצר, מתפתל ובכך מבטא את התת מודע של הגבר לשלוט על חייו ועל הזוגיות. דמותו של הגבר ברישום נשענת על דמותו של רפי, בדרך זו מבקש רפי לספר את חוויית הדיכוי העצומה, את ההדחקה, הלבטים ורגשי האשמה אותם נשא במשך השנים כאשר היה במערכות יחסים שלא התאימו לו.
רישומיו מאופיינים בעיקר על ידי הבעה של הרבה מאוד רגש חם ואנושיות שאי אפשר להתעלם מהם ובתוך כך הוא מבטא את המאבקים, ההדחקות, ההסתרות והגילויים, האכזבות והאושר, ואינו שוכח את חוש ההומור. הבחירה לצייר בסגנון שבחלקו נאיבי ובחלקו ראליסטי באה מהילדים עימם עבד כאשר עסק בהוראה של ציור ומשחקי תנועה. עבודה זו, נתנה לו לדבריו, משמעות קיומית.
בציור המסיים את התערוכה מתאר רפי מערכת יחסים בין גבר לגבר (דיו, 1999) והיא בדומה לסידרה הראשונה מלאת שמחה ואהבה והתפרצות רגשית המתבטאת בראש ובראשונה בצבע האדום הנכנס לעבודה. רפי חזר על סצינת המעוף של הזוג , אך בשונה ממנה כאן יש אהבה מוחלטת בה מוסרים בני הזוג את ליבם זה לזה. המשולשים העומדים בוודאי יכולים לסמל משמעות פאלית אך גם מעין יציבות של מערכת היחסים אותה חיפש.
רפי פרץ, נולד בשנת 1965 בירושלים, למד אומנות במכללה לאומנות חזותית בבאר-שבע ומשנת- 1995 הוא חי ועובד בסטודיו שלו בתל אביב. כיום לוקח רפי חלק חשוב בקידומה של האמנות והתרבות הגאה בישראל באופן פעיל ודרך פורטל האינטרנט שהקים מסייע לאמנים מהקהילה להיחשף לקהלים גדולים בארץ ובחו"ל. מאות מעבודותיו נמצאות כיום באוספים פרטיים בארץ ובעולם ועבודותיו הוצגו במספר תערוכות קבוצתיות: במוזיאון תל-אביב לאמנות , בגלריה "זמן לאמנות", ב"קאמרה אובסקורה", בבית הפתוח-ירושלים, בגלריה אופיר, בפורום החיפאי ובעוד בתי עסק פרטיים וגלריות.
בשנים 2003-2004 הציורים והסטודיו הופיעו בסרט באורך מלא, בשלושה סרטי סטודנטים ושני סרטי גמר.