גיבורים בעל כורחם
גיבורים בעל כורחם
גלעד בן שץ
אוצר: דניאל כהנא-לוינזון
בית האמנים ע"ש זריצקי, ת"א / ספטמבר 2006
'גיבורים בעל כורחם' הוא שמה של תערוכתו הראשונה של גלעד בן שץ. תערוכה זו מציגה צילומי חיילים וחיילות אשר צולמו בבוקר תחילתו של שבוע שגרתי, בתחנה המרכזית בחיפה.
שמה של תערוכה זו בא מסדרת סרטים דוקומנטרית של הערוץ הראשון, בה משורטטים מידי פרק דיוקנותיהם של גיבורים ישראליים אשר נלחמו בקרבות חסרי סיכוי וניצחו, צללו למעמקי ים ונטרלו אויבים גדולים מהם, נאבקו והיו שותפים פעילים באירועים חשובים בתולדות המדינה. גבורתם באה עליהם לאחר מעשה. הם לא ביקשו לעצמם את תהילת הגבורה. תערוכה זו מנסה לנסח מחדש את דמותו של החייל כגיבור בעל כורחו.
סדרת הצילומים של גלעד מתעדת רגעים חולפים בחייהם של החיילים, הנעים ממקום למקום ועוברים דרך התחנה המרכזית, תוך שהוא מתמקד באלו אשר השונים חזותית מדמות החייל הייצוגי. החיילים שנבחרו אינם חריגים והם מייצגים חלק גדול מן המשרתים בצבא אשר מכיל את כל גווני הנוער מהחברה הישראלית, אך יחד עם זאת "חייליו של גלעד", הם לא אלה שיופיעו באלבומי המלחמות של צה"ל ובטקסים הייצוגיים של מדינת ישראל.
החיילים המצולמים עומדים בצורה חופשית ואינה מחייבת ואל מול המצלמה נראה כי הם מרגישים משוחררים מכל היררכיה. בחינה מדוקדקת של כל אחד ואחד מהם, מגלה צעירים הלובשים מדים ההופכים אותם לחיילי "אינסטנט". חלקם לבושים במדים שאינם מגוהצים, חלקם לבושים במדים במידות קטנות לוחצות או גדולות, חייל נוסף חובש כיפה לבנה סרוגה המעטרת את ראשו, כיסיו מלאים, חיילת נוספת שומעת מוזיקה באוזניות כשהיא מצוידת בעיתון, בקבוק מים וסנדביץ'', חיילת נוספת מרכיבה משקפי שמש, מסיטה את מבטה הצידה כמו מבקשת להדגים פוזה. חייל נוסף, ביישן, משלב ידיו מאחורי גבו וחייל אחר עטוף צעיף ומזכיר במעט את חיילי דור הפלמ"ח אשר התפרסמו גם בשל "האופי הפלמחי" שהתבטא גם בלבושם המרושל והלא ייצוגי.
בבחירת חיילים אלו, מציג גלעד דימוי של חיילים בני זמנו, הרחוקים מן הדימוי האיקוני של דמות החייל והחיילת הישראלים של שנות ה-50, שהושפעו לרוב מן האמנות הסוציאליסטית, בה היה מקום רק לגיבורים יפי הבלורית והתואר אשר שידרו עוצמה ויופי. "חייליו של גלעד" הופכים לאנטי מודל לגיבור המקובל וקוראים תיגר על הקאנון הצבאי והחברתי הרואה את גיבוריו לפי מודל מובנה. המודל החדש אותו מציע גלעד הוא של חייל שבה בעת הוא גם אדם. גלעד שירת שירות קרבי מלא ולפיכך התייחסותו היא אמביוולנטית ומציגה מחד, חיילים מרושלים ומאידך כה אנושיים. התייחסות זו מציבה לפנינו סימני שאלה הנוגעים למיתוסים אשר נבנו סביב דמות החייל כגיבור.
גלעד מבקש שנשאל את עצמנו מי הוא אותו גיבור שאנו "מכירים", האם הוא החייל שיצא בנס מן הקרב ומקבל אותות הצטיינות? או המפקד שלא חזר? האם הוא זה שחרף נפשו בקרב למען חבריו? או דווקא זה שחברו נהרג לצידו? או אולי זה שבמסגרת שרותו הצבאי נהרג בשוגג מאש כוחותינו? או זה שרצה לחזור הביתה ונחטף מטרמפיאדה?
חייליו של גלעד מייצגים את המוכר ואת האנטי הרואי, הם משרתים בצבא ונושאים בנטל, חלקם יותר וחלקם פחות. אך כולם ראויים להערכה. לדעתו של גלעד חיילנו הם גיבורים מכורח היותם מגויסים למערכה שהם לא אלה שהחליטו עליה.
*גלעד בן שץ בוגר המחלקה לצילום באקדמיה לעיצוב ויצו –חיפה, 2004