השלום פינת קיבוץ גלויות
השלום פינת קיבוץ גלויות
בת-עמי הלרמן
פיסול באבן
אוצר: דניאל כהנא-לוינזון
מגדלי עזריאלי - מגדל עגול, תל אביב / דצמבר 2009
האמנית בת-עמי מציגה מבחר עבודות פיסול באבן ובשיש. עבודותיה מבקשות לחקות באופן ריאליסטי פרטי לבוש, כמו גם אביזרים וחפצים הנקשרים לעולם הגברי והנשי ואובייקטים הקשורים למקורות היהודיים. העבודות עוסקות בכוחו של האימאג' (תדמית) והשפעתו עלינו- המבקשים לאמץ, לעטוף ולעטר בו את גופנו וכמו כן את השפעתו על הסביבה. עבודותיה הן יחידות נפרדות אך שילובן יוצר מייצבים סיפוריים.
שמה של התערוכה "השלום פינת קיבוץ גלויות" בא בעקבות הפסל "קיבוץ גלויות" יצירה המחברת אבנים ,שיש ממקורות ומאזורים שונים בארץ. בת עמי מבקשת גם להתייחס אל המקום -מגדלי עזריאלי וקניון השלום המשתלבים עם דרך השלום. הפסל "קיבוץ גלויות" מורכב כפאזל ומזכיר אשכול ענבים - סמל לפוריותה של הארץ.
בבסיס עבודותיה נמצאת ההוויה הישראלית מחד והיהודית מאידך. התערוכה אקטואלית והנושאים המוצגים בה רלוונטיים ועוסקים בישראל של שנות ה- 2000, כמו גם באמביוולנטיות השוררת בחברה הישראלית. בתערוכה מפגישה הלרמן בין שני קצוות של החברה: צבא ודת. היא מבקשת לציין כי שני האלמנטים אינם מנוגדים אלא שני מסלולים מקבילים הקיימים זה לצד זה.
העבודה "גבר גבר" מציגה חגורה של גבר ישראלי מטיפוס מאצ'ואיסטי שתמיד מוכן לקרב עם פק"ל של כלי נשק ,טלפונים ניידים וארנק עם כסף. הפסקת הצהריים ממשיכה את הטיפול בגבר המגיע הביתה להפסקת צהריים כאשר הוא כמעט תמיד הוא מתפשט וזורק את הבגדים לכל עבר וניגש לאכול. השילוב של הגרביים, העניבה המושלכים נותן דרור "למציאויות נוספות" של הפסקות הצהריים.
יצירה נוספת היא "לחיות על החרב" המזכירה את דרגת הקצונה על צווארון החולצה הצבאית לאלו שעברו את בה"ד 1. בת עמי בונה את החרב מסוג שיש בו משתמשים למצבות ומחברת אליה באופן קבוע צמח צבר קוצני, סמל לצמיחה צברית מחודשת. העבודה מוצגת כשהיא פונה אל על , ומזכירה אנדרטאות המבקשות להשאיר את שמות הנופלים כזיכרון נצחי. עבודה נוספת הקשורה לחרב היא "עלי ארץ ישראל" המשלבת במלבן שיש אחד שלושה עלים" גפן, תאנה וקיקיון. בת עמי מטעינה את עבודתה תוך שהיא משתמשת בסמליות של סוגי העלים. התאנה מסמלת את הכיסוי, הגפן את הפוריות אך גם את דרגות הקצינים, והקיקיון את הריקנות. כולם יחדיו מייצגים את העולם היהודי מהתנ"ך והעושר הפיזי כמו גם הרוחני אך גם את הסכנה בעולם ריקני.
המיצב "ארץ ישראל השלמה" מציג כיפה גדולה ועליה חרוט הפסוק "אם אשכח לירושלים תשכח ימיני", הכיפה מונחת על חול מקומי. העמדה זו מעלה את הדילמה הכלל עולמית העוסקת ביחס בין המסורת הדתית לבין הנחלה, האדמה, בין האדם למקום.
האמונה והמסורת עליהן מדברת בת עמי, חוברות להן יחדיו גם בעבודה "קשה להיות יהודי" המציגה בול העץ רחב ומסיבי ועליו נשענת טלית. יצירה זו מאזכרת את חיי היהודים בגולה-והמאבק בשמירה על היהדות כמו גם המאמץ לפרנס ולעבוד. העבודה אולי מרמזת לימים עברו אך עבור בת עמי ההישרדות עדיין תקפה גם בימים אלה, כאשר ההבדלים בין היהודי הישן לישראלי החדש מתקיימים בישראל.
ייחוד יצירותיה של בת עמי הן בשילוב של האמנות הקלאסית (שיש) ומודרנית (אובייקטים מן המוכן-(readymade העבודה באבן היא סיזיפית, רבת שלבים, אורכת זמן רב תהליך ובדרך כלל מזוהה עם אמנים גברים. בחירתה בחומר הקשה היא אתגר כמעט בלתי אפשרי, ובזכות נחישותה היא מצליחה להוציא ממנו עדינות, רכות, מרקמים של בדים וקפלים. ההיבט הטכני היא מוסיפה, הוא רק חלק מן היצירה המבקשת לייצג אמירה ברורה המשקפת את תפישותיה האינטלקטואליות. האמנות שלה מחקה אובייקטים של יום יום והקרבה הצורנית למודל חשובה. בת עמי מציינת כי מימד החוויה הנוצר על ידי השילובים של החומרים, הוא המשמעותי ביצירתה. סידור האובייקטים והנחתם בפשטות, באורח מיקרי - כמו בגד שלעיתים "נזרק" על המיטה/כיסא ובכך ממוקם באופן לא מסודר בו הוא קיים במציאות, מוסיף ליצירה את מימד האשליה.
בת עמי היא אמנית בעלת עין בוחנת אשר לא חוששת מביקורת עצמית המבקשת לבדוק את השייכות לארץ ישראל של פעם אל מול החיים היומיומיים. היא מציגה את עבודותיה בתוך חלל אותו ביקשה לארגן לכדי פנטזיה של חדר בו אפשר ללבוש, להתקשט ולהתחפש. החלל והאשליה מהתלים בצופים השואלים, ממששים, בודקים ומבררים את אמיתותם וייחודם של הפריטים ממש באותו האופן בו מתרחש במציאות.
בת עמי הלרמן- נולדה בישראל, דור 9 למשפחה ירושלמית. למדה אמנות במכון אבני בשנות ה-70. אבל את חלומה לעבוד באבן הגשימה רק בעשור האחרון. ייחוד עבודותיה הוא בהתייחסות אל האבן כחומר רך בעוד שבמציאות האבן היא קשה והעבודה רבה ומאומצת.
בת עמי מציגה ומשתתפת בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם ,והציגה מעל ל-20 תערוכות יחיד. עבודותיה נמצאות במרחבים ציבוריים ובאוספים פרטיים.