ברוש לבדו
ברוש, לבדו
גאולה מרוק כאהן
אוצר: דניאל כהנא-לוינזון
חלל "המשרדייה" בבית האמנים בתל אביב / אוקטובר 2007
"ביקורו של בנימין זאב הרצל בארץ ישראל בשנת 1898 שפע אירועים חשובים. בין אירועים אלה הייתה גם נטיעת עץ בהרי יהודה כסמל להתחדשות הלאומית של היישוב העברי בארץ. בדרכו לירושלים מיפו, ביקר הרצל במשקו של האיכר שמואל ברוזה במושבה מוצא. בעת הביקור נטע הרצל במו ידיו עץ על גבעה סמוכה ליישוב. מיד לאחר מותו של הרצל נגדע העץ וניסיונות ההצלה של הגדם על ידי מר ברוזה לא צלחו. היישוב היהודי ראה עצמו נפגע מן המעשה. והתשובה הנאותה לא אחרה לבוא בפעולת נטיעות גם על ידי כבוד הנציב העליון הרברט סמואל ונציגי הוועד הלאומי ליהודי ארץ ישראל. השטח הוקף בגדר, ולאחר שלוש שנים הוקם במקום בית הבראה לפועלים." *
גאולה מרוק כאהן, מציגה בתערוכתה החדשה "ברוש, לבדו" סדרת הדפסים (תחריטים) העוסקים בברוש הישראלי ובנוף הסובב אותו.
העיסוק בעץ הברוש ובנוף הישראלי מחזיר אותנו שנים רבות אחורה אל בית הספר לאמנות "בצלאל" שבירושלים, ולדיון בשאלות שהעסיקו את היישוב העברי בנוגע "לזהות הישראלית" החדשה. "בצלאל" כמוסד אמנותי ורוחני שנתמך על ידי פעילים ציוניים, סיפק תכנים ומסרים חדשים במטרה שיהיו "אב טיפוס" ומודל לחיקוי ליישוב היהודי אשר ביקש לחזק את הקשר בין העבר הקדום וההווה ובין הקהילה למקום - לאדמה. חלק גדול מתפקיד זה הוטל על האמנים שהשתמשו באמצעים אמנותיים ויצרו סמלים ודימויים חדשים.
שאלת היווסדה של האמנות הישראלית אינה מקרית בדיון זה וזאת מכיוון שמנהיגי התנועה הציונית כא.ד. גורדון, מרטין בובר ובנימין זאב הרצל, ראו באמנות כלי חשוב לביסוס עמדותיהם האידיאולוגיות ולהגשמת המטרה העיקרית והחלום העתיק- הוא החזרה לארץ האבות אחרי אלפיים שנות גלות ובניית מדינה ליהודים. הנקודה המכרעת לדיונינו, היא הקונגרס הציוני החמישי (1901), אז עלתה לדיון עניין ביסוסה של מסורת ולימודי אמנות אשר ישקפו את הערכים והאידיאות שלפיהם צריך היישוב לנהוג.
מעקב אחר הצמחייה הישראלית ביצירותיהם של אמני הארץ מלווה את סיפור בנייתו של היישוב הישראלי החדש. בחיפושי אחר הברוש גיליתי כי מעמדו של הברוש לכאורה לא היה שונה מכלל הדימויים אשר הופיעו ביצירות האמנות ובגרפיקה הפרסומית כדוגמת עץ הזית, עץ הדקל, אך מה שבפועל קרה הוא שהברוש נעדר מהציור הישראלי המוקדם על אף חשיבותו ואת המקום החשוב תופש עץ הזית כנראה בשל סמליותו את העבר הקדום למקום.
ביצירתה, מתארת גאולה את נופי ילדותה בעמק, קרוב לגבול הצפון. את יחסה האוהב לנופים המקומיים היא מביעה על ידי תיאורים של מקומות אישיים - בהם היא מנציחה את דימוי הברוש כמייצג מובהק שלהם. הברושים אותם מתארת גאולה, מוקפים תמיד בנוף כחלק ממקומם בטבע, לעיתים הם לבדם, לעיתים כחלק מקבוצה ולעיתים כמונומנטים המובילים ומכוונים את ההולך בנוף.
התחריטים אותן יוצרת גאולה, הם כמו שיר המספר אודות המקום. המילים כמו מצוירות ומביעות בצורה לירית את התרשמותה של הנפש מן הטבע, הצמחייה, האווירה והתחושה העוטפת את השוהה בנוף.
במספר עבודות, מתארת גאולה את הברושים עומדים לבדם משני צידיה של דרך הממשיכה ומתעקלת הרחק מהם, גאולה כמו מזמינה אותנו לפסוע בה, לחלוף בין הגזעים ולהיבלע באופק. לעיתים "ברושיה" נרכנים זה אל זה, מצטופפים, מתמזגים על ידי משיכות מכחול חופשיות בסגנון אקספרסיוניסטי.
גוונים חמים של שקיעה (ארגמן, אוקר, כתום), מובילים אותנו בדרך עפר בגוון כמעט שקוף בואכה אל האופק, אל גבעות סגולות ושמים בהירים ברקע, ואל ברושים חרוטים, מדויקים בגוונים קרים - כגושי ירוק כהה בתוך אפלה שחורה המסמלים אובדן, אבלות וזיכרון למתים וככאלה הם מסתגרים, שותקים, בודדים.
הברושים של גאולה הם ברושים גבוהים ותמירים המבקשים לבטא חוסן, גם אם לא תמיד רואים את גבולות הגזע או הצמרת. הצגתם בתקריב אולי מרמזת כי הם גדולים ממה שהעין מסוגלת לתפוש. התקרבות זו יוצרת אינטימיות ותהליך של היכרות.
גאולה מרוק כאהן / קיבוץ, הדפס, 2006
המראה המקומי שיצרה גאולה הופך עם השנים לנוף ישראלי מיתי, של צייר יליד הארץ, היוצר תמונות מתוך זיכרון ילדות קולקטיבי של בני דור מסוים. אין כל ספק כי בברושים התמירים, המסוגרים, יש ממיתוס הצבר, הלוחם השתקן והנוגה, ומהמציאות המיתולוגית הישראלית.
גאולה מרוק כאהן- נחשפה לטכניקת התחריט, בהדרכת אברהם אילת. בוגרת מכון אבני לאמנות בהדרכתו של טוביה בארי, בעלת-BA בתולדות האומנות, האוניברסיטה העיברית ירושלים, התמחות בתחום ההדפס, באוניברסיטת קולורדו.
*מתוך: "סיפורו של עץ הברוש שנטע הרצל" גדעון ביגר נילי ליפשיץ "טבע וארץ" תמוז-אב תשנ"ב. יולי 1992 . חוברת מס' 250.